המפתח לאושר

סיפור קצר

המפתח לאושר 

הסיפור הבא שאני הולך לספר לכם אמיתי לגמרי וכל מה שקרה בו הוא אמת לאמיתה.
איך אני יודע? פשוט מאוד. זה קרה לי ואני רוצה לשתף אתכם עם המסר לחיים שלמדתי ממנו.
הכול התחיל ביום ההולדת שלי, שכידוע ימי הולדת הם זמן מסוגל לחשבון נפש וסגולה לבקשות מהקב"ה.
עמדתי ואמרתי להקב"ה:
'תראה ריבונו של עולם, לא מגיע לי שתביא לי לכבוד יום ההולדת איזה מתנה של מיליון דולר כדי לסדר לי את החיים?'.
הרגשתי איך שהקב"ה מקשיב לי בקשב רב וכאילו אומר לי:
"תסתכל על עצמך, על החיים שלך, יש לך שתי ידיים, שתי רגליים, הכול אצלך בריא. יש לך משפחה מאושרת. יש לך בית ואוכל. זה לא מספיק לך?"
חשבתי על הדברים ושאלתי את עצמי: למה באמת אני צריך עכשיו מיליון דולר אם באמת יש לי הכול? 
אבל הרגשתי איך למרות הכול הלב שלי לא מרוצה מהמצב ובמקום להיות מאושר ולהודות על מה שיש , הוא רק פתח עיניים גדולות בצורת דולרים וצעק בקול גדול:
"מיליון דולר! זה מה שיהפוך אותך למאושר באמת. אתה צריך לבקש מיליון דולר ולא סנט אחד פחות!".
למחרת בבוקר קמתי ללכת לעבודה ואיך שאני מגיע למכונית אני נתקל במראות שנחשבים לסיוט של כל נהג:
דו"ח חנייה על סך 100 שקלים, ישב לו בנחת על אדן חלון מכוניתי.."
איזה באסה לפתוח ככה את היום, חשבתי. לקחתי את הדוח, שמתי בתא הכפפות והמשכתי לנסוע לבית הכנסת.
אחרי שאני חוזר מהתפילה, לפני אחד הצמתים אני רואה שוטרת מסמנת לי לעצור בצד. 
'מה עכשיו עשיתי?' שאלתי אותה בחשש
"אני אגיד לך מה" נזפה בי השוטרת, "חתכת שני נתיבים בניגוד לחוק. על העבירה הזו תקבל 500 שקל קנס"
מה אני אגיד לכם? אם על 100 שקל הרגשתי באסה, עכשיו בכלל הייתי עצוב. 500 שקל זה לא צחוק. 
לא הבנתי, למה זה מגיע לי? עוד לא עברו שעתיים מהרגע שקמתי וכבר הלכו לי 600 שקל.
לקחתי גם את הדוח הזה והכנסתי לתא הכפפות ליד הדוח הקודם של ה100 שקל.
"ברוך הבא" שמעתי את הדו"ח של ה100 שקל מברך בברכה את חברו, הדו"ח של ה600 שקל:
"קפה? תה? אולי עוגיות? טריות, הגיעו עכשיו".
"רק מים בבקשה" ענה הדו"ח של ה600 שקל. "ממש חם כאן" אמר ביובש ותפס את מקומו בתא הכפפות.
המשכתי לנסוע לעבודה. חושב על מה ולמה באו לי כל העונשים האלו. 
נכנסתי לחניה והלכתי לבניין של העבודה. פתאום הרגשתי תחושה מוזרה כזו, רגע לפני שנזכרים במשהו גדול במיוחד:
רגע, המפתחות של המכונית שלי. התחלתי מהר לבדוק את הכיסים שלי. 
הם לא שם. אז איפה הם? יכול להיות ששכחתי אותם בתוך המכונית ונעלתי את הדלתות ועכשיו הם תקועים להם בפנים?
רצתי מהר למכונית. לא יכול להיות. המפתחות של המכונית שלי היו תקועות להם בתוך המכונית.
הרגשתי חולשה. לא מספיק שחטפתי קנסות וכל היום שלי השתבש אלא עכשיו זה?
בלית ברירה ניפצתי את חלונות המכונית ושלפתי את המפתחות. נהדר. עכשיו אני צריך ללכת למוסך ולשלם לזגג על חלונות חדשים. אוף! חשבתי, 'למה הקב"ה עושה לי את זה כל זה?'.
אחרי העבודה בסוף היום (ועוד לא דברנו על הפלפון שלי שנפל לי ונשבר במשך היום) מותש ועייף כולי, חזרתי לבית שלי בשביל לסיים סוף סוף את היום. נכנסתי לחניה של הבית וחיפשתי איפה לחנות. ראיתי מקום פנוי והתחלתי להיכנס אליו ברוורס עד שאחרי כמה שניות שמעתי בום!
עצרתי בבהלה וגיליתי שנכנסתי במכונית חונה. מה אני אגיד לכם? היום הזה פשוט לא נגמר.
בגלל שאף אחד לא היה במקום השארתי לשכן פתק עם הפרטים שלי. מעניין, תהיתי לעצמי, כמה כסף זה יעלה בנוסף לדוחות חנייה ולחלונות המנופצים ששברתי היום.
הרגשתי איך הגוף שלי מתחיל לרעוד מרוב תסכול ויאוש:
"ה'! צעקתי בלב: למה מגיעים לי כל הצרות האלו? מה אתה רוצה ללמד אותי? היה לי כל כך טוב עד אתמול. הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם אבל זה לא הספיק לי, רציתי גם מיליון דולר. ועכשיו כל מה שרציתי היה רק לחזור ולהיות מאושר, פשוט כמו שהייתי אתמול.
*
לפעמים ששואלים אותנו: 'איך אנחנו מרגישים?'
אנחנו מסתכלים על חצי הכוס הריקה וחושבים מה חסר לנו:
הלוואי שהיה לנו עוד כסף במשכורת, הלוואי שהיינו עשירים כמו השכן שלנו, הלוואי שגם לנו הייתה מכונית מפוארת כזו. ואז מגיע העצבות ואיתה המרירות והתלונות.
במצב כזה, כאילו אומרים לנו משמיים: לא טוב לכם? 
אנחנו כבר נראה לכם באמת מה זה לא טוב בשביל שתתחילו להבין מצד האמת כמה החיים שלכם היו טובים.
לכן תמיד אנחנו צריכים להסתכל על מה שיש לנו בחיים ולהעריך אותם מתוך ידיעה ששום דבר בחיים הוא לא מובן מאליו.
יש לנו בריאות? אנחנו נושמים? הכול עובד כמו שצריך? אלו סיבות מצויינות בשביל שנרגיש ברי מזל ושהחיים שלנו דבש.
אני בכל אופן, הרגשתי שהקב"ה הביא לי בתור מתנת יום הולדת את היום הזה, בשביל שאזכור כל החיים שתמיד אני צריך להעריך את הטוב שיש לי ולהודות עליו לקב"ה אלף פעם ביום.

מבוסס על אימרה של ר' נחמן מתוך שיח שרפי קודש.