פצצות התאורה של ראש השנה

bomb

                                              פצצות התאורה של ראש השנה

הזמן: מלחמת לבנון השנייה. מיקום: הכפר מארון א-ראס שהתחפש למאורת נחשים ששרצה עשרות מחבלים חמושים של החיזבאללה.

יוגב נלחם שם ביחד עם החברים שלו מפלס"ר צנחנים שיהפכו בהמשך ליחידים שזכו בצל"ש היחידתי בעקבות הקרב הזה שלא על מעשה חילוץ נפגעים. 

לאחר כמה שעות שכדורים שרקו להם מעל הראש הצליחו יוגב והחברים שלו לתפוס את הבית הגבוה ביותר בכפר שהקנה יתרון אסטרטגי לצה"ל בלחימה העקובה מדם.

לאחר האירוע ביקש מפקד הפלס"ר לשלוח צוות נוסף לבית הסמוך לבית שנכבש כבר בשביל לשפר את מערך האבטחה בגזרתו. 

"נכנסנו לתוך הלילה" סיפר יוגב "חושך אלהים מסביב, התחלנו לנווט אבל הראות הייתה לקויה. ניסינו ללכת אחרי נקודות הציון שנקבעו בקשר וסימנו לנו את הבתים אבל לא ראינו כלום

הרגשנו כמו עיוורים באפילה שמנסים למצוא סימון קטן על בית כשמסביב חושך מצרים. אם לא יקרה לנו נס חשבתי לעצמי, אין מצב שאנחנו יוצאים מהגיהינום הזה בחתיכה אחת"

יוגב לקח נשימה עמוקה והמשיך: "פתאום החיזבאללה העלו לאוויר פצצות תאורה כי הם חשבו  שהחושך מקנה לנו יתרון. זה בדיוק מה שהיינו צריכים. לרגע אחד כל הבתים נשטפו באור חזק ובהיר. לרגע אחד הואר גם הסימן שהראה לנו את הדרך. זה היה מדהים, כאילו יד ההשגחה מכוונת אותנו ומראה לנו לאן ללכת, מכאן כבר לא הסתכלנו לאחור בדרך לכיבוש היעד".

בעוד עשרים וארבע שעות הקב"ה יעלה לאוויר פצצות תאורה שישטפו את השמיים כברק מחשמל בחושך מצרים שאופף אותנו כל השנה.

שנה שלמה אנחנו מונעים באוטומט, הולכים לעבודה/בית ספר/לימודים, חיים את הרגע, חוזרים הביתה, נחים, הולכים לישון וכבר מתכוננים לקראת היום החדש כמו טכנוקרטים ממוקדי מטרה. הכול ברור לנו ומובן מאליו. למי בכלל יש זמן לשאול שאלות קיומיות על החיים או לחשוב על אתחול מחדש של הGPS  של החיים שלנו. יש לנו עכשיו דברים חשובים יותר על הראש כמו איך לעבור את הבגרות בלשון בעוד שבוע או לסיים את הפרוייקט שהוטל עלינו במסגרת העבודה ומבטיח בסופו העלה במשכורת כולל נקודות וותק וגמול השתלמות.

שאלות כמו 'באלו תחומים בחיים שלנו אנחנו מסתתרים מאלוקים' או 'אם נניח שהיו אומרים לנו שעוד שעה אנחנו מחזירים ציוד, איך היינו רוצים שיזכרו אותנו?' טובעות בקצב החיים המטורף שלנו: בוקר, עבודה, לימודים, הביתה, קצת מנוחה, שינה וחוזר חלילה. יום רודף יום. שבוע רודף שבוע ואנחנו רק מנסים כל הזמן לתפוס את הזנב של עצמנו. 

עכשיו בראש השנה זה הזמן להתחיל ולענות לעצמנו על כל התשובות האלו.

עכשיו זה הזמן של האור הגדול שיאיר לנו את הסימן שיראה לנו את הדרך לכל השנה.

אסור לנו לפספס הרגע הזה. פצצות התאורה האלו לא נמצאות בשמיים לנצח.

                                                                                                                                                    *

בנוסף לכול אנחנו גם חיים בעולם שמפציץ אותנו במסרי קאוצ'ינג למיניהם ומסביר לנו למה תכל'ס הכול תלוי בנו, שנה שלימה טחנו לנו תמוח על זה שאנחנו יכולים פה ויכולים שם (אלון גל מפורש. שם שם) והנה מגיע ראש השנה ומנפץ לנו את כל הנחות היסוד שהתרגלנו אליהן. אנחנו מסתכלים על המילים שבמחזור שזועקות לנו מבעד ליללת השופר: "אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו, משול כחרס הנשבר כחציר יבש וכציץ נובל כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף" ופתאום אחרי השורה הזו, אנחנו מוצאים את עצמנו נעמדים מול מראה גדולה שמכניסה אותנו לפרופורציות הנכונות. נכון, אנחנו צריכים להשתדל לעשות את שלנו, אבל בשורה התחתונה, בתי הקברות מלאים באנשים שחשבו שהם יכולים פה ויכולים שם. קאוצ'ינג וצמיחה עצמית זו הקומה השנייה, בראש השנה אנחנו נלחמים ומבקשים לקבל רשות לבנות את הקומה הראשונה: חיים ובריאות.

אבל ראש השנה, מלבד פצצת התאורה שלו, הוא גם קודם כל היום הראשון של עשרת ימי תשובה. השמיים פתוחים, המלך בשדה ואנחנו צריכים רק לרצות.  מעשים אולי אין לנו, אבל עיניים גדולות ותאבון גדול יש גם יש. אנחנו רוצים חיים ובריאות, פרנסה ופרי בטן, לידה קלה ושלום בית והקב"ה רוצה לתת לנו הכול.

אין לכם עכשיו לשלם? סבבה, קחו בהקפה. רק תרצו!

יש כלל ביהדות שאומר שככל שהזמן יותר מסוגל לקבלת התפילות, ככה גם ניתנת הרשות ביד המקטרגים לטרוף עלינו את השעה והכניס לנו לראש כל מיני בלבלות:

'מי אתה חתיכת אפס חוטא מגעיל שכמוך, שאתמול ראה סרטים מתועבים וחטא בחטאים הגדולים ביותר שיש שהיום תבוא ותשחק אותה צדיק עם כל הבקשות הגבוהות האלו שלך?'

אבל זה בדיוק העניין. שמצד האמת הנשמה שלנו, אנחנו, באמת רוצים להגיע לכל המקומות הגבוהים האלו, רק מה לעשות שבמהלך השנה האחרונה הלכנו לאיבוד בכל החושך הזה.

עד ראש השנה. עד לפצצות התאורה שמראות לנו מי אנחנו ובעיקר מה אנחנו רוצים באמת.

עצה בדוקה: פרגנו לעצמכם ולכו על 'התפילה קודם התפילה' שחיבר לנו ר' אלימלך מליז'נסק. תקראו אותה לאט ותגלו שהיא הולכת להיות אחד הקטעים הכי חזקים שאי פעם קראתם בחיים שלכם. באחריות. 

לשנה טובה נכתב ונחתם!

אבינועם הרש, מתוך עלון הרבנים של 'צהר'