מיום העצמאות ליום ירושלים - בסוד האחדות

"יש להבין מדוע קדמה מלחמת העצמאות - החזרת מלכות ישראל, ורק אחריה זכינו למלחמת ששת הימים - שחרורה של ירושלים . ישנם הסברים רציונלים מדוע במלחמת העצמאות עם ישראל לא זכה לשחרורה של ירושלים: האם הגיע תגבורת לגדוד שפרץ לעיר העתיקה או לא הגיעה וכו'. אבל אלו הן סיבות חיצוניות. מהי הסיבה הפנימית לכך שזכינו לשרר את ירושלים רק לאחר מכן? להבנת הדברים עלינו להבין מהי המשמעות של ירושלים. ירושלים אינה רק בירת ישראל אלא מסמלת ומכילה בקרבה את כל "המטען הרוחני", אל כל הציפייה של כל יחיד ושל כלל ישראל במשך כל הדורות למלכות, לקדושה, לנבואה, לכהונה ולכל הערכים הנעלים. כל זה מונח במילת הקסם "ירושלים", מדריגה של כלל ישראל. מה ששייך לכלל ישראל לא יתכן שיחזור אליו אלא אם כן תתגלה סגולת האחדות הטמונה והגלומה בנשמת כלל ישראל, והיא התגלתה דווקא ערב מלחמת ששת הימים.

במלחמת העצמאות פעלו כמה צבאות,'אלה צבאות השם' ראשי תיבות' אצ"ל, לח"י והגנה, היה פירוד. אילו נכבשה ירושלים היה טוען הלח"י: 'אנחנו כבשנו את ירושלים', והפלמ"ח היה טוען: 'אנחנו כבשנו את ירושלים'. לעומת זאת במלחמת ששת הימים היה צה"ל אחד, הייתההתעלות של כל העם, הצעלות שהתבטאהאפילו בממשלה בהקמת ממשלת אחדות לאומית אמיתית. בשעה שעם ישראל מתעלה הוא זוכה לדברים גדולים. במעמד הר סיני כתוב 'ויחן שם ישראל נגד ההר' (שמות יט), כל המסעות היו במחלוקת - 'ויסעו - ויחנו' (במדבר ל) וזו הפעם היחידה שכתוב 'ויחן שם ישראל'. אמר הקב"ה: זאת היא העת שמן האוי לתת בה את תורה. כשיש אחדות - זוכים, ואכן הייתה שעת התרוממות. עם ישראל התרומם אז, באותם שלושת השבועות של המתנה לפני המלחמה. היו בהם במתח, היו ציפייה וחרדה לקראת הבאות, אבל הייתה התרוממות רוח עם ישראל לא נפל ביאוש, הייתה מוטיבציה גבוהה. כולם היכירו בסכנה הנשקפת לציבור היושב בציון, ומשום כך התעלו מעל לכל חילוקי הדעות הקטנוניים שהיו ושישנם עד עצם היום הזה. הרי למעשה המחלוקות הם על דבריהבל אין מחלוקת עקרונית, אידאולוגית, אמיתית, בעלת ערך בין המפלגות. הייתה התעלות, ומתוך כך הייתה אחדות, ומשום כך זכה עם ישראל להחזרתה של 'העיר שחוברה לה יחדיו'.

                                                                                      הרב דב ליאור שליט"א, רב העיר קרית ארבע וחברון