לקראת אלול - הלוחם והנועז - בעל התשובה

בס"ד

"אדם שנפל ושב בתשובה, נקרא 'בעל תשובה'. אדם בעל תשובה הוא לוחם סיירת, אדם שנשלח 'אל מול פני המלחמה החזקה'. לכאורה הצדיק חזק יותר מבעל התשובה,הוא הרי ניצח את יצרו לכאורה הוא לוחם הסיירת האמיתי. אך בכל זאת אנו מוצאים ש'במקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדים'. מדוע?

כדי להבין זאת, צריך להבין שמציאות של תשובה היא לא מציאות דיעבדית, כמו שעלולים לחשוב. ודאי שמצב של חטא הוא מצב לא רצוי, ואדם לא רוצה ח"ו לחטא כדי להיות בעל תשובה, אבל זה שיש בעולם בעלי תשובה הוא דבר מכוון מאת הקב"ה ורצוי לפניו.

יש אנשים שנולדו לעבוד את הקב"ה עם המעשים והתוצאות שהם משיגים. אלו הצדיקים שמעשיהם ישרים, שיש להם קבלות בפועל על לימוד ותפילה, קיום מצוות ונצחון מלחמות, ודרכם סלולה לפניהם ומנעימה את חייהם. לעומתם יש אנשים שנולדו לעבוד את הקב"ה עם עומק הרצון, עם לב שבור מכישלון, עם אלף החלטות חוזרות ונשנות לא לחטוא - שכל אחת מהן נעשית יהלום בכתרו של המלך. יש אנשים שמהם הקב"ה לא מבקש דרך קלה ונעימה - אלא מלחמות וניסיונות. כשבעל תשובה קם מעפר, כולו כאב ופצע, ומחליט לחזור אל ה' ולנסות שוב - הוא מגלה עומק עצום של אהבה והתקשרות, 'מנחת עני', ששווה יותר ממאה הצלחות.

חשוב לדבר על זה ולהפנים את זה, מכיוון שהסיירת של בעלי התשובה היא סיירת מיוחדת, יחידה שבוחרת את האנשים שלה, ולא יחידת התנדבותית. לפעמים אדם לא כל כך מבין מה הוא עושה בה. הוא רצה להיות מוצלח, להיות צדיר טהור שמנצח בקלות, והנפילה שברה לו את הדימוי הזה על לעצמו. יש כאן בעיה: הוא רצה להגיע ליחידה אחרת לגמרי, והתאכזב קשות. את הייעוד של היחידה הזאת הוא בכלל לא מכיר, לכן גם אין לו מוטיבציה.

אדם צריך להזדהות עם התפקיד שלו, כדי שיוכל לעשות אותו מתוך שמחה וחיות. עד שלא ישתחרר מהדימוי שהוא בעצם צדיק, שזה לא מתאים לו העסק של נסיונות וחזרה בתשובה, הוא מעקב בצורה לא מודעת את תשובתו. כי כשאדם כזה נופל, הדבר שהוא הכי רוצה זה לשכוח מהעניין כמה שיותר מהר. זה לא הוא באמת, הוא לא רוצה להסתכל על עצמו. במקום להתמודד עם הבעיה מתוך הכרה בה, הוא מפנה אליה את הגב ומחכה שהטראומה תעבור, והדימוי העצמי שלו יוכל לשוב ולהשתקם כאילו לא קרא כלום. דרך פעולה כזו ממש מכינה את הקרקע לנפילה הבאה, כיוון שהיא לא מתמודדת עם הבעיה וחיה בעולם דימיוני. הבעיה קיימת, והיא תשוב. רק מי שמכיר במקומו, יכול לעלות למעלה.

אתה נמצא בנפילה, בריחוק. יש לך דרך לצאת מזה, דרך שמקרבת אותך אל ה' יתברך יותר קרוב מקרבת הצדיקים - השתמש בה! כדאי גם ללמוד עוד על הדרך הזו, על האישיות שנקראת 'בעל תשובה', ולהכיר את המעלה הנפלאה שלה. דיברנו קודם על התענוג המיוחד שיש לה' יתברך מעצם המלחמה של בעל התשובה.

זרז את עצמך למלחמה, כי לכך נוצרת! יש אנשים שה' מבקש מהם סערת קרב ודבקות מתוך קושי. אנשים כאלה - אם יתעלמו מתפקידם וייעודם המיוחד - יפספסו את נקודת הקשר העמוקה ביותר שלהם עם ה' יתברך.

נסביר יותר: אצל הצדיק, נקודת הקשר עם ה' היא ההצלחות - הטוב שהוא עושה, הדברים הטובים שיש בו. אולם אצל בעל תשובה הקשר הוא עמוק יותר - דרך חולשה והתמודדות, כאב ומאבק. הצדיק חי חיים כתיקונם: עובד את ה' נותן לו מתנות ועושה לו נחת רוח. בעל התשובה, לעומתו, חי בבלגן. כל הזמן הוא מגלה שהוא לא יכול לבד, שאין לו סיכוי, ו'אלמלא הקב"ה עוזרו - אין יכול לו'. לכן הוא צריך להיות קשור לה' כל הזמן, חזק וצמוד. הוא מוכרח להיות בעל תפילה ולזעוק לה' , כל הזמן שיהיה איתו ויעזור לו, ולכן החיים שלו ספוגים ממש בנוכחות א-לוהית. תמיד הקשר שב ומתעורר, כי דווקא החיסרון והחולשה שבו דורשים את קרבת ה'.

על זה נאמר: "'ובכל מאודך' - בל מידה ומידה שמודד לך, הוי מודה לו במאוד מאוד". צריך לדעת לזהות את המידה המיוחדת שמדד לך ה' יתברך, את המשימה המיוחדת שהוא מייעד לך ורוצה ממך, ולדעת גם להודות לו עליה במאוד מאוד. היא הכי מתאימה לך, ודרכה - בכלים המיוחדים שלה - ה' שולח לך את כל הטוב והאושר בעולם הזה ובעולם הבא.

(לקוח מתוך ספר "אשיב ממצולות" , הרב יהושוע שפירא שליט"א)